<h1>רבינו ירוחם נכ"ד ח"ג</h1>
<h2>דף ב.</h2>
שליח המביא גט ממדינת הים פי' בחוצה לארץ ממדינה למדינה חוץ מבבל או ממדינת הים לארץ ישראל צריך שיאמר בפני נכת' ובפני נחתם מפני שאין שיירות מצויות לקיים חתימת העדים ודי בעד אחד רוצה לומר השליח לבדו כי הקלו חז"ל משום עגונא פשוט בגטין וכתבו בתוספות [ברא"ש סי' ב'] וכמו שנאמן לומר בפני נכתב ובפני נחתם וכו' ואינו מועיל אחר כך ערעור הבעל לומ' מזוייף הוא כך נאמן לומר עשני שליח ואין צריך עדי' לשליחות אפי' כופר הבעל שלא עשאו שליח. ומכל מקום מוכח מן הירושלמי דלכתחלה צרי' להחזיקו בפני שנים כלומר לעשותו שליח בפני שנים עדים. ועוד מוכח ואם לא אמר בפני נכתב ובפני נחת' ובא הבעל לערער שהוא מזוייף פסול ולא תנשא עד שיתקיים בחותמיו ואם אמר שליח בפני נכתב ובפני נחתם אפי' יבא הבעל לערער אי' שומעים לו ואפי' לעז אין בו ואם לא אמ' וכו' יתקיי' בחותמיו ואם לאו פסול ואם נשאת תצא ואין הולד ממזר כדלקמן כי יכול לתקנו ואם נתקיים בחותמיו אינו צריך שום דבר אחר וכתבו בתוספות אפי' שהלקוחות יכולים לערער אם באת לטרוף מהן כמו שכתבתי במישרים, מכל מקום לא תניח מלינשא משו' ערעורם זולתי בערעור הבעל ואם הבעל לא יבא לערער לא נערער אנחנו כדמוכח שם וכן כתב הרא"ש ובירושלמי כתב דאף לקוחות עוררי', ואולי פירוש עוררי' שלא לגבות מהן אבל לא לינשא זולתי בעל כמו שכתבתי.
ועוד פשוט המביא גט מארץ ישראל אפילו ממדינה למדינה אין צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם. ואם מקפידין זה על זה רוצה לומר אנשי המדינות אפילו בעיר אחת צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם. ולקמן תמצא דבזמן הזה בכל מקום צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם.
<h2>דף ג.</h2>
ועוד מוכח שם ואם אמר שליח ידעתי פירוש מכיר אני חתימת העדים לפרש"י מועיל כמו בפני נכתב ובפני נחתם ומידק דייק שאינו מזוייף אבל דעת התו' וכן רוב הפוסקים דלא הימנוה לשליח בידעתי כי לא דייק זולתי כשאומר בפני אז דייק דלא הוי מזוייף וכן עקר.
<h2>דף ה:</h2>
כשיתן לה הגט יתנהו לה בפני שנים והוא פי' השליח הנה בכאן שלשה כמו בקיום שטרות כי העיד בפני נכתב ובפני נחתם כי שליח נעשה עד ועד נעשה דיין בדרבנן כמו שכתבתי בדיני דיינים במישרים חלק ראשון. וכשהאשה שליח שמביאה גט לאשה אחרת צריכה ליתנו לה בפני שלשה כי היא אינה יכולה להצטרף עמהם פשוט בגטין. ופירשו בתוספות וה"ה בקרוב כמו באשה ויש מפרשים כי בקרוב די בשנים אחרים כי לא אמרו ג' אלא באשה. שליח שנתן הגט ולא אמר בפני נכתב ובפני נחתם יטול הגט ממנה ויחזור ויתנהו לה בפני שנים כבתחילה ויאמר בפני נכתב ובפני נחתם ותנשא אחר כך בזה הגט לכתחילה, ואם נשאת יעשו זה התיקון ולא תצא, אבל אם לא עשו זה התיקון כגון דליתיה לשליח תצא והולד אינו ממזר, ואם יש לה בנים לא תצא כדי שלא להוציא לעז על בניה כדאמרינן. ואם נתקיים בחותמיו אין צריכין לכל זה פשוט בגטין וכן פירשו התוספות. ובנתינת הגט כתבתי כל הפסולים מדרבנן כגון זה אם הולד ממזר ואם תצא בדין כתב רבינו האיי וכולי. והרמב"ם כתב בגרושין פ"ז [ה"ב] אם אבד הגט הרי זו ספק מגורשת. ואם בא הבעל וערער הרי זה הולד ספק ממזר. צריך השליח לומר בפני נכתב ובפני נחתם בשעת נתינת הגט לידה או אחר נתינה תוך כדי דבור אבל אם אמרו קודם נתינה או אחר נתינה אחר כדי דבור אפילו עסוקין באותו ענין יש בו ספק. והטוב הוא שיאמר אותו בשעה שרוצה ליתן גט לאשה כך כתבו התוס' דגטין על ההיא דכיצד יעשה יטלנו הימנה ויחזור ויתנהו לה וכו'. ויש להסתפק כמו כן אם אמר בפני נכתב ובפני נחתם ואחר זמן נתנו להם אם מועיל.
<h2>דף ו.</h2>
השליח שצריך להעיד בפני נכתב ובפני נחתם אינו צרי' שיעמוד רוצה לומר על כתיבת הגט אלא שישמע קן קולמוס' וקל מגלתא פשוט בגטין ופרש"י שני פירושים האחד תיקון הקלף והקולמוס לשמה שתקנוהו כשחותכין אותו ומחליקי' אותו, לא שיהא צריך תיקון הקלף והקולמוס לשמה כי אינו צריך אלא כתיבה וחתימה לשמה, אלא די בשישמע השליח כשתקנו הקולמוס והקלף שאמרו כדי לכתוב את הגט לשמה ומסתמא כך עשו. ולפי זה צריך שיכיר הקלף שראה כשתקנוהו ואחר שנכתב יכירהו בטביעות עין, ולפי זה סומא פסול בשלוח הגט. אבל התוס' פירשו שאין צריך שיכיר השליח הקלף כי מסתמא לשמה נעשה מאחר ששמע קן קולמוסא, אבל סומא אינו יכול להיות שליח מטעם שאינו יכול לומר בפני נכתב ובפני נחתם. ומכל מקום אם השליח שמע שאמרו לכתו' גט לשמה ולא שמע קן קולמוסא כמו שכתבתי אינו מועיל ואינו יכול לומר בפני נכתב ובפני נחתם. ועוד פרש"י פירוש אחר קן קולמוסא ששמע העברת הקולמוס על הקלף שמשמיע קן בשעת כתיבה. סומא אינו יכול להיות שליח בגט מהטעם שכתבתי למעלה בדין הסמוך לזה. אפילו סופר בבית והשליח בעליה או בהפך די כי די בקן הקולמוס כמו שכתבתי. וכן אם הסופר יוצא ונכנס ואפילו יצא הסופר לשוק לא חיישינן שמא מצאו בשוק אדם אחר ששמו כשמו וצוה לו לכתוב גט לאשתו וכת' זה הגט בעבור אותו האיש שבשוק ולא בעבור גט השליח פשוט בגטין.
כל מקום שעדי השליחות הולכים לסחורתם ולמשא ולמתן שלהם ואינם משגיחים להכיר החתימות של חבריהם וגם הולכין ומכירין אם לא ימצא מזומן לקיים צריך לומר השליח בפני נכתב ובפני נחתם אפילו באותה שכונה עצמה פירו' שכונה של שלשה בתים פשוט בגטין. וכתב ר"ת כי בזמן הזה דנראה דבכל המקומות צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם ונרא' כמו כן בארץ ישראל מאחר דליכא עולי רגלים ולא בתי דינין דקביעי.
<h2>דף ט.</h2>
אין ערער כשיערערו על הגט כשלא אמר השליח בפני נכתב ובפני נחתם זולתי בשני עדים. ואם הם השנים שאומרים שהוא מזוייף, אפילו יבאו שנים אחרים ויקיימו החתימות אוקי ב' כנגד ב' והרי היא בחזקת אשת איש פשוט בגטין. נתן לה גיטה ולא הספיק לומר בפני נכתב ובפני נחתם עד שנתחרש לא תנשא עד שיתקיים בחותמיו בגטין ודקדקו הפוסקים ז"ל מזאת ההלכ' כי אלם יכול לומר בפני נכתב ובפני נחתם.
<h2>דף יא:</h2>
נותן גט לשליח ואומר לו תן גט זה לאשתי, כל זמן שלא הגיע גט לידה יכול לחזור בו פי' אפילו שלא בפני השליח פשוט בגטין. תנו גט זה לאשתי ומת קודם שהגיע גט לידה לא יתנהו לאחר מיתה פי' אפילו נתן להם הגט וכל שכן אמר לעדי' כתבו ותנו ומת קודם שהגיע הגט לידה שלא יתנוהו לאחר מיתה פשוט בגיטין.
<h2>דף טו.</h2>
אמר שליח בפני נכתב אבל לא נחתם או בהפך פסול. אמ' בפני נחתם כולו ובפני נכתב חציו האחרון אבל לא חציו הראשון פסול אבל אם אמ' בפני נכתב חציו הראשון כשר כי אינו צריך לשמה אלא שטה ראשונה שיש בו הזמן ושמו ושמה. אמ' בפני נכתב כולו ובפני נחתם חציו פי' עד אחד פסול ואפילו אמר מן החצי האחר רוצה לומר מן החתימה האחרת אני הוא עד שני פסול אבל אם העידו שני' על חתימת ידי העד השני או שהעידו השליח ואחר עמו על חתימת העד השני כשר פשוט בגטין.
<h2>דף טז.</h2>
באו שנים אחד אומר בפני נכתב ואחד אומר בפני נחתם פסול ודוקא שהגט יוצא מתחת יד אחד מהם רוצה לומר שהאחד שליח ואין שום אחד מהם אומר בפני נכתב ובפני נחתם אלא חצי הדיבור אבל גט יוצא מתחת ידי שניהם פירו' ששניהם שלוחים כשר אפילו לא אמרו שום דבר כי שנים שהביאו גט אין צריכין לומר בפני נכתב ובפני נחתם פשוט בגטין. ופרש"י שהגט יוצא מתחת יד שניהם ששניהם אדוקי' בו וכתבו התוס' לאו דוקא אדוקים אלא אפילו הוא ביד אחד מהם ואומרים שהבעל עשאם שניהם שלוחים והאחד נותנו במעמד חברו וכמו כן אם האחד הוא השליח והשני מעיד שבפניו נעשה שליח אין צריכין שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם דמאחר שהם שני עדים לא יוכל בעל לומ' לא שלחתיו ומזוייף הוא כמו שכתבתי למעלה וכן כתב הרא"ש. ועוד פשוט שנים אומרים בפנינו נכתב ואחד אומר שהוא שלישי בפני נחתם פסול ודוקא שאין גט יוצא אלא מתחת יד אחד מהם אבל גט יוצא מתחת יד שניהם פירוש ששניהם שלוחים כשר אפילו לא אמרו שום דבר מאחר שהם שני שלוחים כמו שכתבתי. שנים שהביאו גט ממדינת הים שאמרנו שאין צריכין לומ' בפני נכתב דוקא שרחוקי' זה מזה לבעל ולאשה אבל קרובים זה לזה או לבעל או לאשה צריכין לומר בפני נכתב וכו' כי הטעם שאנו אומרים ששנים אין צריכין לומר בפני נכתב וכו' משום שאם אמרו בפנינו גרשה מי לא מהימני ואם היו קרובים ליכא האי טעמא כך מוכח בגיטין מהלכה ראשונה. הן הן עדיו הן הן שלוחיו בגרושין פשוט בקידושין.
<h2>דף טז:</h2>
אם הביאו הגט שני שלוחים או שהביא אותו מעיר לעיר באותה מדינה עצמה ששיירות מצויות לקיימו או שיש עדים שיקיימוהו אין צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם ואין קיום כך פשו' בגיטין וכן מוכח ופרש"י שאם הביאוהו שנים ואף על גב דאין שיירות מצויות לעולם יקיימוהו אלו השנים אם יבא הבעל לערער והקשו התו' עליו ופי' הריב"א שאלו השנים שהביאוהו יאמרו שהבעל שלחם ואין צריכין יותר ומאחר שאין הבעל יכול לכפור השליחות אינו נאמן לומר מזוייף הוא ואפילו לעז אין כאן וכן נראה מהירושלמי כי מתוך שהוא יודע שערעורו בטל שאין יכול לכפור השליחות אף הוא מחתים אותו בעדים כשרים שאינו חשוד לקלקלה בידי שמים אלא להוציא לעז הוא חשוד ולפיכך אינו נאמן לומ' מזוייף הוא בשני שלוחים שמעידין שעשאם שליח וה"ה אחד שיש שם ראיה שהבעל עשאו שליח וכן נראה עקר וכן מהרמב"ם בגירושין פ"ז [הי"ד].
<h2>דף יז.</h2>
א' אומר בפני נכתב וב' או' בפנינו נחתם כשר ולא צריכה למימר אם הגט יוצא מתחת ידו שמעיד על הכתיבה דהוי כשני עדים על הכתיבה וכבר יש שני עדים על החתימה אלא אפילו שהשליח הוא מעדי החתימה כשר ואפילו לא אמרו שום דבר כי הם שני' וכבר אמרנו כי שנים שהביאו גט אין צריכין לומר בפנינו נכתב ובפנינו נחתם פשוט בגטין.
<h2>דף כג.</h2>
הכל כשרים להביא הגט חוץ מחרש שוטה וקטן וסומא ונכרי, ואפילו נתנו לקטן והגדיל או לחרש ונתפקח או לסומא ונתפתח או לשוטה ונשתפה או לנכרי ונתגייר פסול, אבל פקח ונתחרש וחזר ונתפקח או שפוי ונשתטה וחזר ונשתפה כשר, וסומא שהי' פתוח כשנתנו לו ונסמא אף על פי שלא חזר ונתפתח כשר שהרי יכול לומר בפני נכתב ובפני נחתם כי פתוח היה כשנתנו לו ואינו פסול בעבור שאינו יודע למי נותנו כי בטביעות עינא דקלא יכול לידע ולא בעי' בו לגבי אשה תחלתו וסופו בכשרו' ולפי' כשר אפילו לא חזר ונתפתח אבל בשוטה וחרש בעינ' תחלתו וסופו בדעת ולפי' פסול אם לא חזר ונתפקח פשוט בגטין.
<h2>דף כג:</h2>
ישראל שנתן לגוי גט כרוך בכלי ואמר לו הולך כלי זה לישראל שיתנהו לאשתי נשאל מקמיה דגאון ז"ל ואמ' דפסול דבעינן בידה או ביד שלוחה ישראל דכשיוצא הגט מיד הבעל צריך שיגיע ליד האשה או ליד שליח ישראל ורבנן דהשתא קאמרי אע"ג דאייתי גוי לגיטא אי יהביה לישראל וההוא ישראל יהבי' לאתתא בעדי מסירה לא תנשא לכתחלה משום דגוי לאו בר כריתה הוא ואם נשאת לא תצא משום דרבי שמעון דאמר במתניתין כלם כשרים ואמרי ירד רבי שמעון לשטתו של רבי אליעזר דאמר עדי מסירה כרתי וקיימא לן כרבי אליעזר ע"כ. ורבי' תמהו על דברי הגאון כי אינו פסול אלא כשמינהו ישראל שליח במקומו אבל כשהגוי לא עשה אלא מעשה קוף בעלמא ומינה הבעל בכתבו את ישראל שליח ליתן לה גט ושולח הגוי ליתן לישראל שבאותו מקום מה שהוא שולח לו לא יפסל הגט וכן נהגו באשכנז וצרפ' על פי ר"ת לשלוח גט וקדושין ביד גוי וממנה שליח בכתבו לישראל שבאותו מקום. אין העבד שליח לקבל גט ולא להוליך גט פשוט בגטי', ואם עבר וקבל אפילו ריח גט אין בו ואינו פוסל בכהונה ויש מפרשים ודוקא לשליח קבלה פסול משום דאינו בתורת גטין שמתגרשת כשמגיע גט לידו אבל לשליח הולכה כשר מאח' שהוא בן כרית' כי אינה מתגרשת עד שהגיע גט לידה. גזלן מדבריה' פסול לעדות אבל כשר להביא גט אשה אפילו בחוצה לארץ כמו שכשר לעדות אשה ופסולין מן התורה פסולין להביא גט בחוצה לארץ, ופסולי' מדבריהם או מדברי תורה כתבתי במישרים בדין עדות, כך כתבו הפסקנים בגטין על ההיא דעבד מהו שיעשה שליח. ואם היו פסולים כשנתמנו וחזרו בתשובה קודם שנתנו הגט לאשה כתב הרמ"ה דכשרים דלא בעי' תחלתו וסופו בכשרות כמו שכתבתי למעלה. ואם היה מקויים אפי' לא עשו תשובה כשר דבני כריתה נינהו ולשקרא לא חיישינן. והרמב"ם [גירושין פ"ו ה"ז] כתב בענין אחר הפסולים בעבירה מדברי תורה פסולי' להביא גט ואם הביאו הרי זה פסול ודוקא שנתקיי' הגט בחותמיו אבל אם נסמוך בו על דבריו ופסול בעבירה מן התורה אינו גט והראב"ד השיג עליו בזה.
נשים שאינן נאמנות לומר מת בעליך מפני ששונאות זו את זו כגון חמותה ובת חמותה וצרתה ויבמתה ר"ל אשת אחי בעלה ובת בעלה אפ"ה נאמנות להביא גיטה כשאר נשים ודוקא בחוצ' לארץ או בכל מקום שצריכה לומר בפני נכתב ובפני נחתם אבל בארץ ישראל דאי אתי בעל ומערער משגחין ביה דילמא לקלקלה קא מכוונא ואינן נאמנות להביא גיטה פשוט בגטין.
<h2>דף כד.</h2>
האשה עצמה מביאה גיטה ואומרת לפעמים בפני נכתב ובפני נחתם כיצד דאמר לה בעלה הוי שליח דהולכה עד שתגיע לב"ד ותאמר בפניהם בפני נכתב ובפני נחתם והם יעשו שליח שיתן אותו ליך פשוט בגטין. כתב הרמב"ם [גירושין פי"ב ה"ב] האשה שבאה וגיטה בידה מתירין אותה לינשא מיד בלא קיום ותמהו עליו דלא הקלו אלא בשליח או באשה עצמה כשמביאו בלשון שליחות דלא פלגו בשליחו' אבל אשה שבאה וגיטה בידה צריך קיום וכן כתב הראב"ד שהשיג עליו וכן כתב הרשב"א.
<h2>דף כז.</h2>
שליח שאבד הגט אם נמצא לאלתר מחזירין אותו לו וכשר ואם נמצא לאחר זמן מרובה אין מחזירין אותו לו כי חיישינן שמא מאחר נפל והיה שמו ושמה כשמו ושמה אלא אם כן העידו עדים החתומים בו מעולם לא חתמנו אלא גט אחד של יוסף בן שמעון או שאמר השליח נקב אחד יש בצד אות פלונית שהוא סימן מובהק אבל אם אמר נקב בעלמא ולא אמר בצד אות פלונית או גדול או קטן אין מחזירין אותו לו. ולצורבא מרבנן מחזירין בטביעות עינא. וכל זה שאמרנו שאין מחזירין לזמן מרובה דוקא שנפל במקו' שהשיירות מצויות אף על גב דלא הוחזקו בעיר שני יוסף בן שמעון וכל שכן אם הוחזקו אע"פ שאין השיירות מצויות אבל אם אין שיירות מצויו' ולא הוחזקו מחזירין אפילו לזמן מרובה. ואם העדים החתומים בו העידו וכו' או שאמר שליח נקב יש וכו' כמו שכתבתי אפי' שיירות מצויות ואפילו הוחזקו מחזירין אותו לו וכשר כך פשוט בגטין וכן פסק רי"ף, אבל בה"ג ור"ח פסקו כי אם השיירו' מצויו' ולא הוחזקו או הוחזקו ואין השיירות מצויות דמחזירין אותו אפילו לזמן מרובה אבל אם הוחזקו ושיירות מצויות אין מחזירין לזמן מרובה זולתי אם אמרו עדים לא חתמנו אלא על גט אחד של יוסף בן שמעון או שאמר שליח נקב יש בצד אות פלוני' דסבירא להו דרבי ירמיה ורב אשי לא פליגי אדרבה.
<h2>דף כז:</h2>
ומחלקת בגמרא כמה יהא לאלתר י"א כל שלא שהה אדם שם מן העוברים וי"א כל שלא עבר אדם. וכתב רי"ף וחזינן לגאון דפסק כל שלא שהה ומסתברא לן בכי האי מילתא עבדינן לחומרא שלא עבר אדם שם. ואם עבר [אדם שם] והוחזקו בעיר שני יוסף בן שמעון חיישינן שמא ממנו נפל וצריך שיתן סימן מובהק או שיעידו עדים החתומים בו שמעולם לא חתמו אלא על גט אחד של יוסף בן שמעון כמו שכתבתי למעלה ע"כ. וכן נראה מהרמב"ם [גירושין פ"ג ה"י] שפי' לאלתר בשיירות מצויות כל שלא שהה ואח"כ כתב שאם הוחזקו בעיר שני יוסף בן שמעון חיישינן שמא מן האחר היה זו הואיל ועבר אדם שם אפי' לא שהה ואם נתגרשה בו הרי זו ספק מגורש' אבל אם לא עבר הרי הוא בחזקתו אע"פ שהוחזקו שנים ששמותיהן שוים ע"כ. ומה שפסק רי"ף בזה דאין מחזירין אם שיירות מצויות אף על פי שלא הוחזקו שני יוסף בן שמעון וביבמות [רי"ף מ"ג ע"א] פסק דבעי' תרתי שיירות מצויות והוחזקו גבי שלחו מתם יצחק ריש גלותא בר אחתיה דרב ביבי הוה קא אזיל מקורטובה לאספמיא ושכיב מי חיישינן לתרי יצחק וכו' תרץ הרא"ש כי בכאן פסק לחומרא דאין מחזירין לבעל כיון דאפשר שיכתוב אחר אבל לב' יוסף וכו' כדי שלא לעגן אשתו מקלין ולא חיישינן אלא אם כן יש בה תרתי מצויות והוחזקו. ומה שאמרנו שהעידו עדים החתומים בו מעולם לא חתמנו וכו' כמו שכתבתי פרש"י שיאמרו וחתמנו אותו לזה התובעו אבל התוס' כתבו דאין צריך לומר לזה התובעו וכן נראה מרי"ף והרמב"ם. ומה שאמרנו שאמר שליח נקב יש בצד אות פלונית זהו גרסת רש"י אבל רי"ף והרמב"ם דאמרי עדים החתומים בו, ושתיה' כתבו בתו' ופירשו שאם שליח אמרו צריך שיאמר הסימן קודם שיראה הגט ואם עדים אמרו הסימן מיירי אחר שראוהו.
<h2>דף כח.</h2>
ועוד פשוט מצאו השליח בעצמו בשק שלו ומכירו כשר פי' שיש לו טביעות עין בגט מאחר שמכיר הכלי שהניחו בו שהוא שלו אבל בלא כלי פסול אפילו יש לו טביעות עין כי אין טביעות עין מועיל לגבי גט אלא לצורבא מרבנן וכן כתב רי"ף וטביעות עין הוא ארכו ורחבו וכן כתב הרמב"ם. אבל לפי קצת מבעלי התוס' נראה שאפילו בלא הכר כלי סמכי' אהכרתו מאחר שמצאו הוא בעצמו מגו דאי בעי אמ' לא אבדתיו ואע"פ שאינו נזכר שנתנו בחפיסה וכן אינו מכיר שהו' שלו וכמו כן אם ידוע לו שהניחו בחפיסה כשר כיון שמצאו כמו שהניחו אע"פ שאינו מכיר החפיסה ואינו מכיר הגט וי"מ שצריך להכיר הכלי או הגט ודי בהכר אח' מהן. ואם נאב' ומצאוהו וחולקין עליו האיש והאשה תמצאנו בספר מישרי' בדין מציאה.
שליח המביא גט והניחו חולה או זקן נותן לה הגט בחזקת שהוא קיים פירוש שהבעל חי. ודוקא שהניחו חולה דרוב חולים לחיים אבל אם הניחו גוסס לא יתנהו לה דרוב גוססין למיתה, ואם נתנו לה הרי היא ספק מגורשת כך פשוט בגטין.
<h2>דף כח:</h2>
עיר שהקיפוה חיל או ספינה המטרפת בים או יוצא לידון בדיני נפשות בין בדיני ישראל בין בדיני אומו' העולם הרי אלו בחזק' חיים ואם יש גט ביד שום שליח מנשותיהן יתנהו לה בחזקת שהוא חי ותהיה מגורשת זולתי אם נודע שמת קודם [שהגיע] לידה או ליד שליח קבלה. אבל עיר שהובקעה וכבשוה בני החיל שהקיפוה וספינה שטבע' בים נותנין לה חומרי חיי' וחומרי מתים והשליח לא יתן הגט ואם נתנו הרי זו ספק מגורשת עד שיודע אם היה מת או חי בשעת קבלת הגט כך פשוט. ובירושלמי [פ"ג ה"ד] אם גררתו חיה או שטפו נהר או נפלה עליו מפולת נותנין עליו חומרי חיים וחומרי מתים כמו שכתבתי ועוד בירושלמי [שם] ודוקא חיל של אותה מלכות אבל כרקום של מלכות אחרת דינם כלסטי' ואם כבשוה בחזקת מתים הם.
ועוד פשוט בגטין והיוצא ליהרג נותנין עליו חומרי חיים וחומרי מתים. ודוקא בבית דין של ישראל שאולי החזירוהו ללמד זכות, אבל בבי' דין של גוים אם קוד' שחתמו הפסק דין הנקרא בלשון חז"ל פורסי שנמג ור"ח פירש דיין גדול שלהם נותנים עליו חומרי חיים וחומרי מתים דאולי מקבלי שוחדא אבל אחר שחתמוהו בחזקת מת הוא כך נראה מרי"ף וכן כתבו קצת מן הגדולים. ויש אומרים כי בין בבית דין של ישראל או אומות העולם נותנין עליו חומרי חיים וחומרי מתים אפי' לא חתם פורסי שנמג. ועוד פשוט וזה שאמרנו בבי' דין של ישר' דוקא ביוצא ליהרג אבל שמעו מבית דין של ישראל שהיו אומרים איש פלוני מת רוצה לומ' שהכניסוהו לכיפה או נהרג רוצה לומ' מיתת בית דין בחזקת מת הוא וגם ישיאו אשתו. פירוש ובבית דין של גוים שיהא ישראל מעיד שיוצא ליהרג וכן הדין בכל אלה לענין השאת אשתו.
<h2>דף כט.</h2>
המביא גט במקום שאין צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם הרי זה משלחו ביד אח' ואינו צריך בפני ב"ד פשוט במשנה ובגמרא מחלק בין הולך גט זה ובין אתה הולך גט זה ובין חלה רוצה לומר שהיה לו שום אונס שאינו יכול ללכת בעצמו ובין שלא חלה פירוש שלא היה לו אונס וכתב רי"ף יש אומרים הולך גט זה לאשתי הרי זה משלחו ביד אח' ואף על גב דלא חלה או שלא היה לו שום אונס ואם אמר לו הולך אתה גט זה לאשתי הרי זה עושה שליח אחר והוא דחלה או שהי' לו שום אונס אבל אם לא אירע לו שום אונס לא ישלחנו ביד אחר ויש אומרים שאפילו אמר לו הולך גט זה לאשתי לא ישלחנו ביד אחר אלא אם כן חלה או נאנס וכן הדעת נוטה ע"כ. וכן כתב הרמב"ם [גירושין פ"ז ה"ד] כלשון אחרון וזה לשונו המביא גט ממקו' למקום בארץ ישראל וחלה או נאנס וכן השני אם חלה משלחו ביד אחר ואפילו הן מאה ואין צריך עדים לחזור לעשות שליח בפניהם והאחרון שהגיע הגט לידו נותנו לה בפני שני' ותתגרש בו ואף על פי שמת השליח הראשון ע"כ וכן עקר כי לעולם יכול לעשות שליח אחר והוא דחלה זולתי אם התנה ואמר אל יתננו אלא אתה. ועוד פשוט בגמרא שעושה כמה שלוחים רוצה לומר שני ושלישי וכן כמה ואם מת ראשון לא בטלו השלוחים כי אין הביטול תלוי אלא במיתת הבעל ואינו צריך השליח לעשות שליח בפני השליח כי יכול לעשותו שליח אפילו שלא בפניו כדלקמן וכתבו הפסקנים ומכל מקום כששליח עושה שליח צריך שני עדים.
שליח שאמ' לו הבעל טול ממנה חפץ פלוני ותן לה הגט והו' בענין שיכול לעשות שליח אחר לא ישלחנו ביד אחר משום דאין השוכר רשאי להשכיר ואם שלחו ביד אחר כמו שכתבתי למעלה וקבל ממנה החפץ תחלה ואח' כך נתן לה הגט כשר וכל שכן אם השליח הראשון עשה כך ואם נתן לה הגט ואח"כ קבל החפץ פסול אפילו בשליח ראשון כל שכן בשליח שני כך פשוט וכן הוא לפרש"י. אבל לפירוש הרשב"א אם השליח הראשון יצאת היא לקראתו ליתן לו החפץ ואחר שנתנה לו החפץ הלכ' וקבלה הגט מיד השליח השני כשר אבל אם השליח השני קבל ממנה החפץ אפילו קודם שנתן לה הגט פסול שאין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר ואם שנו ממה שצוה הבעל ליתן הגט וליטול אחר כך החפץ פסול אפילו בשליח ראשו' כמו שכתבתי וכן כתבו בתו'. ועוד כתבו כי (כתב) דוק' כשאמ' לו טול חפץ והב לה גיטה אז פסול אם שינה בין בשליח ראשון בין בשליח שני אבל אמר הב לה גיטא וטול ממנה חפץ כשר אם קבלו שליח ראשון אפילו אחר נתינת הגט ואם קבלו שליח שני פסול בכל ענין כמו שכתבתי לדעת התו' ולפרש"י אם אמר הב לה גיטה וטול חפץ כשר בין בשליח ראשון בין בשליח שני אפילו קבלוהו אחר נתינת הגט. והרמב"ם [גירושין פ"ט הל"ה] כתב פרש"י וז"ל האומר לשלוחו הולך גט זה לאשתי בין שאמר לו הולך בין שאמר לו אתה הולך וחלה או נאנס משלחו ביד אחר ואם אמר לו טול ממנה חפץ פלו' ותן לה גט זה לא ישלחנו ביד אחר ואם שלחו ביד אחר ויצאת האשה לקראת השליח ונתנה לה חפץ בתחלה ואחר כך נתן לה השליח הגט הרי זו מגורשת. נתן לה הגט ואחר כך נטל החפץ אפי' מיד השליח הראשון אינו גט שהרי עבר על דברי הבעל בדבר שבני אדם מקפידין עליו שהרי הבעל הקפיד עליו ואמר לו טול החפץ תחלה ותן לה הגט והוא נתן ואחר כך נטל החפץ. אמ' לו תן לה הגט וטול ממנה חפץ פלו' הרי זה לא ישלחנו ביד אחר ואם שלחו ביד אחר הרי זה גט בין שנתנה החפץ תחלה בין שלא נתנה אלא בסוף. נתן הגט לשליח ואמ' לו אל תתנהו לה אלא אתה ונתנו לאח' ונתן לה אינו גט ע"כ.
<h2>דף כט:</h2>
המביא גט ממדינת הים שצריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם וחלה או אירע לו אונס עושה בבית דין שליח אחר ואומר שליח ראשון בפני בית דין בפני נכתב ובפני נחתם וכן אם חלה שליח שני עושה שליח שלישי וכן כמה. ולעולם אין שליח עושה שליח במדינת הים אלא בבית דין והראשון צ"ל בפני נכתב ובפני נחתם והאחרון כשנותנו לה אומר שליח בית דין אני. ולפרש"י בבעית הגמרא ופשטה שבית דין יכולין לעשות שליח ב' אפי' שלא בפני ראשון ולפי גרס' רי"ף שליח יכול לעשות שליח בפני בית דין שלא בפני שליח שני אלא שאומר בפני בית דין אני ממנ' שליח לפלוני ובית דין יתנהו לו ועוד כתב שאין שום שליח מהם עושה שליח אלא אם כן חלה. ועקר הדין של שתי גרסאות נהגו לעשות רוצה לומר לעשות בבית דין שליח שני שלא בפני שליח ראשון ולעשות שליח ראשון בפני בית דין שליח שני שלא בפניו ויש מפרשים כי דוקא כשצריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם אז צריך לעשות שליח בבית דין אבל אם מביא גט מקויים שאין צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם יכול לעשות שליח שלא בבית דין וכן נראה עקר. ועוד פשוט ואף על גב דמת שליח ראשון לא נתבטלו השלוחים האחרים כל זמן שהבעל קיי' וכשהשליח עושה שליח צריך שני עדים כמו שכתבתי למעלה כך פשוט. השולח גט לאשתו ואמר השליח איני מכירה ואמ' ליה בעל תן הגט לראוב' והוא יתנהו לה וחלה או לא מצא לראובן אין השליח יכול למסור דבריו לבית דין ויאמר בפני נכתב ובפני נחתם והם יעשו שליח שיתנהו לראובן כי זה השליח לא ניתן לגרושין אלא ליתן הגט לראובן כך פשוט וזה לגרסת רש"י אבל ר"ח גריס בענין אחר ולפי גרסתו שליח שניתן לגרושין הוא יכול לעשו' שליח כמו שליח דעלמא וראשון נראה עקר וכל שכן להחמיר. וכתבו הפסקנים והה"נ אם היו שם עדים שיודעים שהיא אשתו היה יכול לומר הבעל לשליח אותם העדים יאמרו לך שהיא אשתי ועל פיה' תתן לה הגט כי אין שליח צרי' שיכיר האיש המגר' ולא האש' המתגרשת בשעה שעושין אותו שליח. בעל שאמר לשליח אל תתן לה זה הגט עד שלשים יום ונאנס השליח תוך השלשים יום יבא שליח לפני בית דין אפילו תוך שלשים יום שאינו יכול לתת לה הגט והם יעשו שליח כמו שכתבתי. והא דלא חיישינן שמא פייס אות' הבעל תוך השלשים יום דמיירי בארוסה אבל בנשואה חיישי' שמא פייס וה"ל גט ישן לפרש"י ולפר"ת הגט בטל כדלקמן בדין מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש וכן פירוש רבינו חננאל דחיישי' שמא פייס ובטל הגט. פירוש ולא חיישינן בכל הגטין הבאי' מארץ רחוקה שמא פייס, משו' דשאני הכא דגלה בדעתו שלא היה רוצה לגרשה מיד ושהתנה לשלשים יום. ואם אמר נאמנת עלי שלא פייסתיה לא חיישינן שמא פייס אפילו בנשואה כאשר תמצ' בתנאי הגט בדין האומר אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש פשוט.
<h2>דף לב.</h2>
השולח גט לאשתו והשיג הוא את השליח בדרך פירוש אפי' שמצא אותו דרך מקרה או ששלח אחריו שליח ואמר לו גט שנתתי לך בטל הוא הרי זה בטל וכן אם קדם הבעל והלך לאשתו או ששלח לה שליח קודם שהגיע הגט לידה ואמר לה גט ששלחתי ליך בטל הוא הרי זה בטל. ואם משהגיע הגט לידה אינו יכול לבטלו אפילו שהיה מחזר לבטלו קודם רוצה לומר קודם שהגיע הגט ליד' היה הבעל מחזר אחר השליח כדי לבטלו. אבל אם לא בטלו קודם שהגיע לידה כי כשמצא השליח היה סבור הוא שלא נתנו לה עדי' ואמר לו בטל לא אמרינן איגלאי מילתא דבטולי בטלי' כך פשוט בגטין. עשה שליח להוליך גט צריך לעשותו בשני עדים ואין השליח ממנין העדים וצריך השליח ליתנו לה בפני שנים מלבד השליח וכן אם הלך השליח לבטל שליחות הגט כמו שכתבתי למעלה צריך לבטל בפני שנים כי לעולם שליח במקום הבעל ולפיכך צריך שני' מלבד השליח כך פשוט בירושלמי בגטין [פ"ד ה"א]. וכבר כתבנו למעלה כי זה שאמרנו למעלה שצריך שנים לעשותו שליח דוקא לכתחלה.
<h2>דף לב:</h2>
אמ' לשליח זכה בגט זה לאשתי יכול לבטלו קודם שיגיענו לידה כך פירשו התו' בגמרא דשליח מתנ' כשליח גט וכו'. וכן אם אמ' זכה ומת קודם שיגיע הגט לידה אינה מגורשת דאין גט לאחר מיתה. המזכה גט לאשתו על ידי אחר במקום קטטה אינו כלום דחוב הוא לה ואין חבין לאדם שלא בפניו פשוט ביבמות [קי"ח ע"ב] משומד שאמר זכה בגט זה לאשתי ומת קודם שהגיע הגט לידה כתבו גדולי האחרונים שמגורשת דודאי זכות הוא לה וכן כתב בתשוב' הרב רבי יהודה בן מורי הרא"ש ז"ל דודאי סניא ליה פירוש שונאה אותו כדאמרינן גבי עבד דאין יכול לחזור בו אף על גב דחוזר באשה כמו שכתבתי למעלה.
לשון הבעל לבטל הגט. אמר בטל הוא אי איפשי בו או אמר לא יועיל לא יתיר לא יעזוב לא ישלח לא יגרש יהא כחרס יהא חרס הרי הוא חרס כל אלו הלשונות כל אח' מהם מבטל, אבל אם אמר פסול הוא או אינו גט אינו מועיל אינו מתיר אינו מעזיב אינו משלח אינו מגרש חרס הוא כחרס הוא פירוש וכל שכן אם אמר גט זה חרס כל אלו הלשונות אין שום אחד מהם מבטל. ואם אמר בטל ולא אמר הוא בעיא ולא איפשיטא והוה ליה ספק מגורשת פשוט. נוסח ביטול הרשאה להרי"ף ז"ל בפנינו עדים חתומי מטה אמר פלוני בן פלוני שרצה ברצון נפשו בלא שום זכר אונס כלל ושהוא מבטל ביטול גמור מעכשיו ולעולם שליחו' הגט שעשה שליח בעבורו להוליך גט לאשתו לפלוני בן פלוני ביום פלוני כך וכך לחדש פלוני שנה פלונית לפני פלוני ופלוני ואמר כי אותו השליחות הוא מבטל אותו מעכשיו ואמר בטל הוא אי איפשי בו יהא כחרס ולא יהא רשות לשליח הנז' ולא לבאי' מכחו לית' לאשתו הגט הנז' ושהוא מבטל מעל ביטול זה כל מודעות שבעולם גלויו' ונסתרות מראשן ועד סופן ביטול גמור לעולם ואמר כל זה בפנינו עדים ביום פלוני כך וכך ימי' לחדש פלוני וכו'.
אם ביטל שליחות הגט כמו שכתבתי למעלה חוזר ומגרש בו כי לא ביטל גוף הגט כך פשוט בגטין. וכתבו התוספות שאם ביטל הגט בפירוש יש מפרשים שאינו יכול לבטל אלא השליחות ויכול לחזור ולגרש בזה הגט וזה דעת התוספות ויש מפרשים שיכול לבטל גוף הגט ואם בטלו בפי' אינו חוזר ומגרש בו. וכן כתב הרמב"ם, וראשון נראה עקר. ומכל מקום כתב שאין עושין בו הלכה למעש', ולפי זה אם ביטל גוף הגט בפירוש לא יחזור לגרש בו ואם גרש בו הרי היא ספק מגורשת.
<h2>דף לג.</h2>
תקן רבן גמליאל שלא יבטלנו אלא בפני השליח דנפיק מיניה חורבה שאם יבטלנו שלא בפני השליח לא ידע השליח ויתנהו לה ותנשא בו והרי הוא מבוטל וכשמבטלו די בשנים ואין צריך שלשה ואם בטלו שלא בפני השליח בבית דין הרי זה מבוטל כל זה פשוט בגטין. ויש מפרשים כיון דשוייה שליח לא יוכל לבטלו אלא בפניו או בבית דין שיפה כחן אבל בינו לבין עצמו או בפני אחד אינו יכול לבטלו. וכתבו התוספו' לחומרא שאם נודע לנו שבטלו בינו לבין עצמו או בפני אחד לא תנשא לכתחלה. אמ' לעשרה כתבו גט לאשתי מותר לבטל קצת מהם שלא בפני האחרים דלא נפיק מיניה חורבה דסבירא ליה דעדות דבטלה מקצתה לא בטלה כלה והנה נשארו האחרים שלא בטל כמו שהיו ויכולי' לכתו' לה גט בהתר ויהיה הגט גט פשוט בגטין.
<h2>דף לד.</h2>
נתן גט לשליח להוליך לאשתו ומצאה שהיתה מתעסקת בשום ענין ואמר' תניחני עתה ובא למחר וחזר אצל הבעל והודה לשם שלא קבלו זה גלוי דעת, ואם מבוטל וכו' תמצאנו בדיני מודע' חלק ראשון.
<h2>דף סב:</h2>
האומר לשליח התקבל גט זה לאשתי או הולך הכל הרי הוא לשון שליחות הולכה וזה נקרא שליח הולכה שעושה אותו הבעל ואם רצה הבעל לחזור קודם שיגיע הגט לידה חוזר. והאשה שאמר' לשליח התקבל לי גטי או טול לי או שאל לי או קח לי בידך כלם לשון קבלה הם ואם רצה הבעל לחזור אחר שנתן הגט ביד שליח קבלה לא יחזיר כי מיד שיגיע הגט לידו מגורשת דידו כידה וזה נקרא שליח קבלה שעושה אותו האש'. אבל אם אמ' הבעל לשליח קבלה אי איפשי שתקבל לה אלא תהיה לי שליח הולכה אם רצה הבעל לחזור קודם שיתן השליח הגט לידה יכול לחזור כך פשוט בגטין. איש יכול להיות שליח להולכה או לקבלה וכן אשה יכולה להיות שליח להולכה או לקבלה כך פשוט בגטין.
<h2>דף סג.</h2>
אמרה האשה לשליח הבא לי גטי ובא השליח ואמר לבעל אשתך אמרה לי התקבל לי גטי ונתן לו הבעל הגט ואמר לו הולך כמו שאמרה אשתי אפילו הגיע הגט לידה אינה מגורשת שהרי עקר שליח שליחותו וגלה בדעתו שלא היה רוצה להיו' שליח דהולכה כי אם שליח דקבלה שהוא קל יותר שמיד היא מגורשת כשהגיע גט ליד שליח והיא לא עשתה אותו שליח לקבלה כי לא אמרה לו לשון קבלה לפיכך אינה מגורשת. אבל אמרה לו התקבל לי גטי ואמר השליח לבעל אשתך אמרה לי הבא לי גטי ואמר הבעל הולך כמו שאמרה כיון שהגיע הגט לידה מגורשת דהא לא עקר שליח שליחותו דאפי' שליח דהולכה הוא רוצה להיות ואדיבוריה דידיה סמיך רוצה לומר הבעל סומך על דבור השליח ועשה אותו שליח להולכה כך פשוט בגטין וכן פסק רי"ף. אבל אם לא הגיע גט לידה אלא ליד השליח הויא ספק מגורשת. אמרה היא לשליח התקבל ואמר השליח כמו כן לבעל אשתך אמרה לי התקבל ואמ' הבעל זכה לה והתקבל לה אם רצה הבעל לחזור אינו חוזר אחר שנתנו לו. אבל אם אמר הבעל לשליח הולך ותן לה אם רצה לחזור יחזור דקיימא לן דהולך לאו כזכה דאמי, פירו' ואם אמר בעל לשליח הילך ותן לה הילך כזכה דאמי ואם רצה לחזור אינו חוזר פשוט וכן פסק רי"ף כרבי נתן דהולך לאו כזכה דאמי אבל התוספות פסקו כרב דהולך כזכה דאמי דמספקא ליה אי כרבי אי כר' נתן ונעש' שלוחו ושלוח' ואם מת ולא הגיע הגט ליד' חולצת ולא מתיבמת. עשתה היא שליח קבלה ואמ' ליה הבעל הוי שליח הולכה עד שתגיע אצלה וכשתגיע אצלה הוי שליח קבלה פסול כיון דבתחלת שליחותו הוה ליה שלא ניתן לחזרה כך דקדק הרשב"א מההיא עובדא דשדר גיטא לדביתהו אזל ואשכחה דיתבא וליישא וכו'.
<h2>דף סג:</h2>
מחלוקת בגטין אם תעשה אשה שליח לקבל גיטה מיד שליח בעלה דרב אמר אינה עושה ורבי חנינא אמר עושה. ומפרש טעמא דרב מתרי טעמי משום בזיון דבעל דאינה רוצה לקבלו היא עצמה מיד שלוחו דבשלמא כשהוא עצמו רוצה לומר הבעל כשנותנו לשליח קבלה שלה מחיל ולא קפיד מאחר שנותנו לה אבל הכא דלא ידע בעל קפיד, ולפי זה הטעם אם אומר בעל דלא קפיד עושה שליח. ויש טעם אחר בגמר' לרב משום דה"ל כמו חצרה הבאה לאחר מכאן, ולפי זה הטעם אם עשאתו היא שליח קבלה קודם שמסר הבעל הגט לשליח הולכה שלו אין כאן טעם חצרה הבאה לאחר מכאן ועושה. פי' בין למאן דאמר משום בזיון ובין למאן דאמר משום חצרה נר' שאינו פסול אלא מדרבנן כי מן התורה מגורשת היא לדברי הכל. וכתב רי"ף כי קצת מן הגדולים פסקו כרב ויש מי שפסק כרבי חנינא ולזה דעתי נוטה כרבי חנינא והביא ראיות על זה מסוגית הגמ'. וכן כתב רב האיי גאון דאשה עושה שליח לקבל גטה מיד שליח בעלה. מי ששלח גט לאשתו על ידי שליח הולכה ומצאה שהיתה מתעסקת בשום דבר ואמרה לו יהא לי בידך שהוא לשון שליחות קבלה כמו שכתבתי למעלה ובעבור שלא חזרה שליחות אצל הבעל כי הוא בעצמו נעשה שליח קבלה ולא היה ראוי קודם שהיה שליח מקבלה לחזור לבעל ולומר השלמתי שליחותך ה"ל ספק מגורשת וצריכה גט אחר לינשא לאחר ואם מת הבעל בלא שיתן גט אחר חולצת ולא מתיבמת, פשוט מההיא דההוא גברא דשדר גט לדביתהו ואשכחה שליח דהות לישא ואמרה ליה יהא בידך וכולי וגרסת רי"ף דליהוי פקדון גבך ויש גורס דליהוי בידך, וגרסת רי"ף נראה שאינה רוצה אותו ויש גורסין ליהוי לי בידך.
אמ' לשנים כתבו וחתמו ותנו ביד שליח שמניתי אפילו אמ' ויוליך לי בעיא בגמרא אם נאבד הגט מיד השליח קודם שיגיע לידה או שנמצא בו טעות אם כבר העדים אינם יכולין לכתוב אחר או יכולין וכ"ש אם אמר יוליך שנראה שכוונתו שיגיע לידה, ולא איפשיטא ואזלינן לחומרא ולא יכתבו אחר כי כבר עשו עדים שליחותן כך פרש"י וכתב הרמב"ם שאם כתבו אחר הרי זו ספק מגורשת וכן כמה פרשני'. אבל רי"ף פירש בעיא זו לענין אם יכולין העדים להיות הם עצמם שלוחים להולכה ולא איפשיטא ואזלינן לחומרא ואין יכולין.
אשה שעשתה שליח קבלה צריכה שתי כתי עדים אחת שיעידו כשעושה אותו שליח ואחת שיעידו שנתנו לו הבעל ועדי השליחו' הם עצמם יכולין להיו' עדי נתינת הבעל או אחת מהם עם אח' מן השוק כך פשוט במשנה ומפ' בגמ' דמיירי דאין הגט יוצא מתח' יד שליח אלא קרוע ואינו יוצא מתחת יד שליח שלם בלא עדים שנתנו לו הבעל כמו שכתבתי למעלה. וכמו כן מיירי ששניהם בעיר אחת שאל"כ אינו צריך עדים שקבלו מיד הבעל אלא כל זמן שהגט קיי' בידו או בידה או שראוהו עדים בידו או בידה גט שלם ועדים חתומים בו מתירין אותה לינשא. ועוד בגמ' כי לפי' צריך עדים שקבלו מיד הבעל אפילו שראוהו עדים בידו או בידה שלם קודם שנקרע כי אנן קיימא לן דעדי מסירה כרתי ופירשו בתוס' דאינו חתום בעדים אבל אם היו עדים חתומים בו כשראוהו העדים בידו קודם שנקרע לא בעינן שקבלו מיד הבעל כי הוא נאמן לומ' בא לידי בעדי מסירה אפילו אמר בעל לפקדון נתתיו ומתירין אותה לינשא על פי הגט שחתומים בו עדים אפילו לא הביאה לפנינו עדי מסירה דאמרינן שבא לידה בהכשר וכן מוכח וכן כתבתי למעלה פי' ואף על גב ששליח הבעל בלא עדים כשר בדיעבד ונאמן לומר שליח הולכה אני, שליח קבלה אינו כשר בלא עדים ואינו כלל השליחות בלא עדים.
<h2>דף סד.</h2>
גט שביד שליח ובעל אומר לפקדון נתתיו ושליח אומר לגרושין ויוצא מתח' יד שליש פי' ועדי' מעידים שעשאתו שליח קבלה מחלקת בגמר' גטין רב חסדא אמ' שליש נאמן פי' ואפילו נתנו לשליש בפני עדים כבר האמינוהו שאינו סומך על העדים שמא ימותו או ילכו להם דמאחר שהאמינוהו נאמן שליש וכתבו בתוס' דאפילו יש עדים דלפקדון נתנו לו נאמן שליש. ורב הונא אמר בעל נאמן דלגרושין בא לידו הוא בעצמו ר"ל הבעל היה נותנו לה פירו' ומיירי שהבעל והאשה בעיר אחת דאם לא כן לא היה נאמן בעל אלא שליש וכמו כן בגמ' דלא דאמי לממון דשליש נאמן דממון איתיהיב למחילה וזהו איסורא ומודה רב הונא דאם אמרה בפני נתנו בעל לשליש לגרושין מהימנא מגו דאי בעיא אמרה לדידי יהבא ניהלי. ויש מפרשי' שיוצא מתחת ידה ואומרת שקבלתי מיד שליש ואז היא נאמנת לומר בפני נתנו בעל לשליש לגרושין במגו דאי בעיא וכו' אבל יוצא מתחת יד שליש לא ויש מפרשים שאפילו יוצא מתחת יד שליש היא נאמנת לומר בפני נתנו בעל לשליש לגרושין וראשון נר' עקר. כך פירשה רש"י דמיירי בשליח קבלה ויש עדי' שעשאתו שליח לקבלו דאי ליכא עדים פשיטא דאינו נאמן שליש לומ' שליח קבלה אני אבל רי"ף פירשה בתשובת שאלה בשליח הולכה וכגון דמטא גיטא לידה וידוע שהשליח נתנו לה ודוקא ששניהם בעיר אחת כמו שכתבתי ואולי כי לפי פירושו בשליח קבלה מודה רב הונא דשליש נאמן דלא אמר הוא בעל נאמן אלא בשליח הולכה. וכתב רי"ף יש שפסקו הלכה כרב הונא שהיה רבו של רב חסד' ואנן ס"ל כרב חסדא והביא ראי' על זה ורבינו אפרים תלמידו דחה הראיה והרמב"ן העיד שראה בנוסחא ראשונה של רי"ף מכתיבת ידו חזינן מאן דפסק כרב חסדא ואנן סבירא לן הכי דרב הונא רבו של רב חסדא ואין הלכה כתלמיד במקום הרב וכתב וכיון דלא נתגלה טעמו של רי"ף ראוי להחמיר כדבריו הראשונים וכמו שכתב רבינו תם דמיירי אותה דמודה רב הונא שיוצא הגט מתחת ידה כמו שכתבתי למעלה, ולפי זה אין מתירין אותה לינשא עד שיודה הבעל שלגרושין נתנו לה או שיעידו עדים על כך. וכל זה שהאיש והאשה בעיר אחת אבל אם אין בעלה בעיר נאמן שליח לומר לגרושין נתנו לי אפילו אמר בעל לפקדון. ועוד פשוט בגמרא בעל אומר לגרושין ושליש אומר לגרושין והיא אומרת נתן לי ונאבד פירו' ויש עדים ששליש הוא השליח לקבלה כמו שכתבתי הוי דבר שבערוה ודבר שבערוה אין פחות משני' ואין בעל נאמן מטעם גרשתי אשתי דנאמ' דאינו או' גרשתי והיא אינה נאמנת מטעם האשה שאמרה גרשתני וכו' דהכ' מעיז' ואינה נאמנת לומר גרשתני מאחר שיכולה להעיז שמסייעין לה הבעל והשליש ולא אמרינן חזקה שליח עושה שליחותו וכב' נתנו לה כי לא אמרינן כך אלא לחומרא אבל בכאן היא קולא אם נאמ' אותו ואין מאמינים לשליש כי אין הגט יוצא מתחת ידו כל זה פשוט. וכתב הרמב"ן בעדות הנסחא שכתבתי למעלה שפסק רי"ף כרב הונא שמצא שם כתוב שהקשה רי"ף בכאן ואי קשיא לך הא קמייתא דאמרינן שליש לא מהימן אף על גב דנפיק גטה מתותיה ידיה והכא אי הוי נפיק גטא מתותיה ידיה הוה מהימן דהתם בעל קא מכחיש ליה הילכך איתרע שליחותו הכא קא מודי ליה עד כאן. ומה שאמרנו דלא אמרינן הכא חזקה שליח עושה שליחותו משום דלקלקולא כתב רי"ף אם הבעל כהן אסורה עליו ואינה מותרת לינשא עד שיתן לה גט אחר ואם מת ועדין לא נתן לה גט אחר אסורה לכהן ואי אית לה יבם חולצת ולא מתיבמת עד כאן.
<h2>דף סה.</h2>
האומר תן גט זה לאשתי במקום פלו' ונתנו לה במקום אחר פסול אבל אם אמר לו הרי היא במקום פלו' ונתנו לה במקום אחר כשר. וכן אשה שאמר' התקבל לי גיטי במקו' פלו' וקבלו במקום אחר פסול אמרה הבא לי גטי ממקום פלו' והביאו ממקום אחר כשר. וכן אם אמרה לו קבל לי גטי ממתא פלוני' ולפעמים תמצאנו במקום פלוני כך רצת' לומר כל המקו' שתמצאנו קבל הגט ממנו לא יהיה גט שאתגרש בו עד שתגיע למתא פלוני' כשר פשוט ובקדושין.
<h2>דף סה:</h2>
האומר כתבו גט ותנו לאשתי גרשוה כתבו אגרת ותנו לה הרי אלו יכתבו ויתנו לה אבל אם אמ' פרנסוה (פטורה) [פטרוה] עשו לה כדת עשו לה כנימוס עשו לה כראוי לא אמ' כלום תרכוה שלחוה שבקוה הרי אלו יכתבו ויתנו. אמר להם הוציאו' או עזבוה או הועילו לה בעיא ולא איפשיט' והוי ספק מגורש' פשוט.
<h2>דף סו.</h2>
בריא שאמר כתבו הגט לאשתי לא אמר כלום מאחר שלא אמר תנו ואם הוכיח סופו על תחלתו כגון שאמ' כתבו גט לאשתי ועלה לגג ונפל ומת אם מעצמו נפל הרי זה גט ואם הרוח דחפתו אינו גט פשוט תוספתא [פ"ד ה"ו] נפל מן הגג ומת כותבין ונותנים כל זמן שיש בו נשמה. ספק נפל מעצמו ספק הרוח דחפתו אם לאלת' נפל כותבין ונותנין שבודאי מעצמו נפל והרי זה גט ודאי ואם לאחר זמן נפל אין כותבין ונותנין שמא הרוח דחפתו וכן בירושלמי כי אם נפל לאלתר וספק אם מעצמו נפל או הרוח דחפתו הרי זה גט ודאי. והרמב"ם כתב ספק מעצמו נפל ספק הרוח דחפתו הרי זה גט ספ' עד שיודע בודאי שהרוח דחפתו והראב"ד השיג עליו מהטעם שכתבתי. ובכמה נסחאות מהרמב"ם מצאתי הרי זה גט ולא מצאתי הרי זה גט מספק. אדם שנכנס למקום והיה שם ראובן ובנו ושמעון ואמר שני' מכם כתבו גט לאשתי ותנו והלך לו למדינת הים ומת ראובן ונפסקה הלכה כי משוי איניש ברא במקום אבא ובנו של ראובן ושמעון יכתבו ויתנו, הן שמת אביו הן שלא מת יכול לקחת הבן פשוט.
<h2>דף סו:</h2>
אמרו לו נכתוב גט לאשתך ואמר להם כתובו והם אמרו לסופר וכתב ולעדים וחתמו אף על פי שעשאוהו הכל כראוי ונתנוהו לה הרי הגט בטל ואינו יכול לגרש בו עד שיאמר הוא בעצמו לסופר כתוב ולעדים חתמו לשמה וצריך שישמעו קולו הסופר והעדים זה פשוט בגטין. ולקמן חולקין רבי' בזה באי זה ענין יהיו הם שלוחים לומר לסופר ובאי זה ענין לא יהיו שלוחים. כתב רבינו תם כי כתוב בתוספתא כי פקח אף על פי שכת' בכתב ידו לסופר שיכתוב ולעדים שיחתמו שאינו מועיל עד שישמעו קולו כמו שכתבתי למעלה ויש מפרשים כי די בכתיבה ודקדקו מאותה שכתבתי למעלה מסוגיית הגמרא. וכבר כתבתי בדין חרש כי מי שנשתתק ושומע כי די בכתב ידו, ודוקא בחרש אבל בפקח לא וכן כתבו בירושלמי כמו שבחרש שאינו מדבר ואינו שומע אינו מועיל כתב ידו כמו כן בפקח וכן נראה עקר. כתבו בתוספות כי יכולה האשה להרשות ולמנות שליח לקבלה במקום אח' ועדים כותבין וחותמין על פיה שמינתהו להיות שליח לקבלה אף על פי שאין השליח שומע קולה ודקדקו מאותה של מעלה כי דוקא באיש בעינן שישמע קולו ולא באשה אבל הרא"ש כתב כי נראה לו כי גם האיש יכול למנות כך שליח הולכה אף על פי שלא ישמע השליח קולו כי דוקא בכתיבת הגט וחתימתו צריך שישמעו קולו אבל לא בשליח וכן נראה עקר. וכתב בה"ג דעגונה דאתיא לבי דינא ואמרה הוו עלי עדים דפלוני דאיתיה במדינת הים שויתיה שליח לקבלה וכתב גיטא ויהיב ליה אף על [גב] דנפל גיטא מידא דשליחא או נקרע או נשרף מיגרש' הדא עגונה.
אמר לשנים תנו גט לאשתי יכתבו הם בעצמם ויחתמו ויתנו ואם אמרו אותם השנים לסופר לכתוב וחתמו הם ונתנוהו לה ונשאת תצא פשוט וכתב רי"ף ואפילו אם אמר הבעל לאלו השנים אמרו לסופר ויכתו' ולעדים ויחתמו הרי הגט בטל דמילי לא מימסרן לשליח כמו שכתבתי למעלה פשוט שאם אמרו לו נכתוב גט לאשתך ואמ' להם אמרו לסופר כתוב ולעדים שיחתמו אע"פ שכתבוהו וחתמוהו ונתנוהו לה וחזר ונתנו לה הבעל הרי הגט בטל עד שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתמו. וזהו לרי"ף ואותם שפסקו דלא מודה רבי יוסי דאמ' מילי לא מימסרן לשליח באומר אמרו ולדעת הפוסקים האחרי' מודה רבי יוסי באומר אמרו פירוש כי דוקא אם אמר תנו אמרי' מילי לא מימסרן לשליח ואפילו השלוחים הם שלשה כדלקמן אבל אם אמר אמרו לסופר ויכתוב ולעדים ויחתמו יכולין לומ' לסופר לכתוב ולעדים לחתום, ולפיכך הוה ליה ספק מגורש' מאח' שחלקו בו הפוסקים. אמר לשלשה כתבו ותנו גט לאשתי ואפילו לא אמר אלא תנו לא אמרינן מאחר שהם שלשה עשאן בית דין ויכולין לו' לסופר לכתוב ולעדים לחתום, אלא הם בעצמ' יכתבו ויחתמו ויתנו דמילי לא מימסרן לשליח כמו שכתבתי למעלה זה פשוט במשנה. וכן בגמרא דנחלקו אם מודה רבי יוסי באמרו שאם אמר אמרו לסופר לכתוב ולעדים ויחתמו אם יכולין לאמרו אף על גב שאם אמר תנו אין יכולין אלא הם בעצמם כמו שכתבתי והתוספו' פסקו דמודה רבי יוסי שאם אמר אמרו לסופר לכתוב ולעדים שיחתמו שיכולין לאמרו לסופר כמו שאמר הבעל בעצמו, ולפיכך פסקו חתם סופר ועד פסול דאי אמרינן כשר נפיק מיניה חורבא שמא יאמר להם אמרו לסופר לכתוב ולעדים חתמו ומשו' כיסופ' דסופר יאמרו הם לסופר לחתום עם עד א' והבעל לא צוה כך ועכשיו שאנו אומרים חתם סופר ועד פסול אין לנו חשש בזה כי לא יחתמו לעולם סופר ועד ור"ח ורי"ף וכמה פסקנים פסקו דלא מודה רבי יוסי באמרו כי בין אמר תנו בין אמר אמרו הם בעצמ' יכתבו, ולפיכך פסקו דחת' סופר ועד כשר דלא נפיק מינ' חורבה. ומאחר שנחלקו הפוסקים באמרו הוה ליה ספק מגורש'. ובשחתם סופר ועד תמצאנו בגט.
<h2>דף סז:</h2>
אמר לעשרה כתבו גט לאשתי אחד כותב בשביל כלם ושני' חותמים ואם אמר כלכם אחד כות' במעמד כלם והשאר חותמי' ואם מת א' מהם הרי זה גט בטל אם מת קודם שיחתמו. וכן אמר הוליכו גט לאשתי א' מוליך בשביל כלם אמר הוליכו כלכם א' מוליך במעמד כלם. ואם מינה אותם פירו' שאמר פלוני ופלוני כתבו גט או הוליכו בין שמינ' כלם בין שמינ' מקצתם דינו כמו אם אמר כלכם מאחר שמינה אותם. והשתא תקינו רבנן בגיטא שאם אמר כלכם כתובו שרוצה לומר שום אחד מכם וכן אם אמר כלכם חתומו שרוצה לומר כל שני' מכם וכן אם אמ' כלכם הוליכו וכו' רוצה לומר שום א' מהם כל זה פשוט.
